April 3, 2020
להזמין (צו באשטעלין) קניית חמץ בפסח אצל נכרים באופן שלא ישלחו לו את החמץ עד לאחר החג
Click here for PDF
חמץ בפסח אסור בהנאה ובב”י, אבל בנדון זה אין כאן לא הנאה בפסח, וגם אין עליו עדיין בעלות שיעבור על ב”י. ומה שיש לדון כאן הוא אם יש בזה משום רוצה בקיומו. והנה ענין זה מקורו בגמ’ עבד”ז )סג,(: ונחלקו הראשונים אם חומרא זו רק שייכת בעבד”ז וביי”נ או אף בחמץ ]עי’ שדי חמד סוף ח”ד.[ בשו”ע או”ח סי’ ת”נ ס”ז פסק המחבר להחמיר כדעת הטור שנוהג אף בחמץ. אכן שמה המדובר הוא במשכיר כלי באמצע הפסח לנכרי וכו,’ והרי הוא )מכח מאי דרוצה בקיומו( נהנה מן החמץ בפסח. אכן במשכיר לו הכלי קודם הפסח, עיי”ש במשנ”ב בבה”ל שיש סוברים שזה מותר, )עיי”ש מש”כ שיש ב’ גרסאות בס’ האגור.( ואפילו לדעת המחמירים שמה, עי’ שו”ע )סי’ תמ”ח ס”ד( שרשאי הישראל לומר לנכרי בע”פ שיקנה ממנו הרבה חמץ עכשיו, כי הוא ירצה לקנות ממנו בחזרה לאחר הפסח, ועיי”ש במשנ”ב )ס”ק כ”ג( שהאחרונים כתבו דרשאי אפילו להבטיח להנכרי שיחזור ויקנה ממנו ויתן לו ריוח, הרי דאין כאן בכה”ג בעיא של רוצה בקיומו, דכל האיסור של רוצה בקיומו הוא מפני שזה נחשב כנהנה, והנאה דממילא תמיד מותרת, ורק אסור לעשות מעשה המהנה ]וזוהי הנחת כל הסוגיא דפסחים )כה(: הנאה הבאה לאדם בע”כ,[ וקודם הפסח בשעה שמוכר את חמצו להנכרי ומבטיחו וכו’ הרי אז מותר ליהנות מן החמץ, ובפסח הרי הישראל רק רוצה בקיומו בשוא”ת, ואין בזה בעיא. ושאלה זו ממש נמצאת בשו”ת מהר”ם שי”ק )או”ח סי’ רכ”ה,( הו”ד בקצרה בשד”ח )במערכת חמץ ומצה, סי’ א’ אות י”ד,( אם מותר להזמין חמץ בחולו של מועד אצל הנכרי, ולבסוף הכריע להקל על פי תשובת שער אפרים דאין לאסור ברוצה בקיומו אלא באופן שעושה מעשה בגוף האיסורי הנאה.
]אבל במשכיר כליו לנכרי לפני הפסח שיבשל בהם הנכרי בפסח, הרי הנכרי עושה מעשה בפסח בכליו של הישראל וברשותו של הישראל המשכיר, באופן שהישראל נהנה מן החמץ, שאם ישפך החמץ יבקע הכלי, ולכן יש שמה דעה האוסרת, כי הרי הנכרי עושה מעשה בפסח בגופו של החמץ. אך בנידון דידן לכו”ע שרי[.
וכשמזמינים את החמץ בחוש”מ צריכים לדקדק שלא לקחת מאכל מסוים שבחנות של הנכרי ולבקש ממנו שימכרנו לו לאחר החג, דזה ממש עושה מעשה בגוף החמץ בפסח ואסור מטעם רוצה בקיומו, אלא לבקש דרך הטלפון )או האינטרנט( שישלח לו לביתו ביום מסוים לאחר הפסח, ולבקש מהם שלא יקדימו לשלחו. ובאם כן יקדימו לשלחו ויגיע לבית בפסח, אף שחצרו של אדם קונה עבורו אפילו שלא מדעתו, אך אינו קונה לו בעל כרחו, )תוס’ פ’ חזקת הבתים. כלומר חוץ מגט אשה.(
ובאם יכניסו את קופסת החמץ מן המרפסת אל תוך הבית בפסח, נוסף על בעיית טלטול מוקצה שיש בדבר, ]אשר את זה אפשר לפתור ע”י טלטול ברגליו לפי המשנ”ב,[ כבר יהי’ בזה משום רוצה בקיומו. וכן אם הניחו UPS את קופסת החמץ על המרפסת בפסח, והתחילו גשמים יורדים, ואני מכסה את הקופסא בכיסוי של פלסטיק כדי שלא יתקלקל, הרי אף בכה”ג יש כאן רוצה בקיומו בקו”ע, דקיי”ל כדעת הטור שאסור. וצריכים להזהיר את כל בני הבית, הקטנים עם הגדולים, על כך, שלא יכניסו וכו’ וגם לא יכסו וכו.’