Coronavirus: More Teshuvot from Rav Herschel Schachter

March 27, 2020

Kashering Dishwashers

Click here for PDF

בשנה פשוטה שבת פרשת צו היא תמיד שבת הגדול, וכתב המשנ”ב (סי’ תכ”ח ס”ד בבה”ל בשם האבודרהם) דה”ט, דדין מריקה ושטיפה (דהיינו הגעלה) מופיע בפר’ צו, שתמיד מגעילים כלים לפני פסח. ובפ’ מטות מופיע דין גיעולי כלי מדין, וכתוב שמה, כל דבר אשר יבוא באש … וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים, ומאותו הפסוק למדנו דבאיסורא בלע הכלל הוא דכבולעו כך פולטו, בנגוד למריקה ושטיפה (דפ’ צו) ששמה המדובר הוא בהיתרא בלע, ותמיד סגי בהגעלה (גמ’ ע”ז דף עו.). ובדי”ש וואשע”ר שהחמץ (או הטריפות) נבלע ע”י עירוי מהמים הרותחים אל תוך הדפנות ואל תוך הסל, שפיר אפשר להכשיר באותו האופן. ואף שבכמה ממכשירים אלו יש תערובת של חומר של חרס (שלא מועילה לה הגעלה), מקובל אצל הפוסקים שאופי הכלי נקבע ע”פ רוב החומר, והרוב איננו מחרס.

ונכון שהגה”צ רמ”פ ז”ל רצה להחמיר (משום חומרא דחמץ ולא לענין שאר טריפות) שלא להגעיל כלי של פלאסטי”ק, למעשה לא נתפשטה הצעתו, וכנראה שלא נתקבלה, והמקובל הוא שמגעילים כלי פלסטי”ק אף לפסח. ובשעתו החמיר הגרמ”פ שלא להגעיל הסל שמשימים בו הכפות והמזלגים מפני שבזמן ההוא היו עשוים נקבים קטנטנים מאוד בקופסא שבסל, וא”א לנקר את כל הבעין מתוך הנקבים הקטנטנים, כמו בנפה וכברה (עי’ רמ”א לשו”ע או”ח סי’ תנ”א סי”ח), אבל בזמנינו אין עושים כן, ואין שמה בקופסא שום נקבים קטנטנים, ושפיר אפשר להגעיל הדי”ש וואשע”ר, אם אין בו זכוכית שמנהג האשכנזים (רמ”א סי’ תנ”א סע’ כ”ו) שלא להכשיר כלי זכוכית לפסח, ואפילו אם רק חלק מדופני הכלי עשוי מזכוכית אין להכשירו. אכן הגעלה באופן זה מיוסדת על כמה קולות ובשנים כתיקונם אינו מן הנכון לסמוך על הנ”ל.

Regarding the use of a dishwasher that was used for Chametz. If all of the material of the walls of the dishwasher are metal, even though the metal may contain a certain percentage of porcelain, since the metal is the majority we can kasher the dishwasher for Pesach. (Ashkenazim have a Minhag to notkasher glass utensils for Pesach, therefore even if only part of the inside wall or door of the dishwasher consists of glass Ashkenazim would not kasher). To kasher a dishwasher one must first wait 24 hours without using the dishwasher. Then one should run the empty dishwasher on a full cycle. The cleaning cycle should be run with just water burning hot water and no detergent. (If many people in the home are using hot water at that time then the water in the dishwasher may not be hot enough).
The custom for Ashkenazim is that a kashering should only be done in order to remove the status of something that is Treif or Chametz. However, this should not be done in order to make a vessel that is dairy into Pareve or a meat vessel into Pareve. In general, the kashering of a dishwasher in this manner relies on a number of leniencies and in years where there is no great need one should not rely on this approach.

Biur Chametz

Click here for PDF

כשהשנים כתקונם נהגו (כבר מזמן התנאים) לקיים מצוה זו בשריפה. ובכמה קהילות עושים מדורה גדולה, והכל באים וזורקים את חמצם אל תוכה. אכן בשנה זו, שסכנה היא להתאסף חבורת אנשים, ואם כל אחד ואחד יעשה מדורה לעצמו יש לחוש שזה גופא יגרום לסכנות של שריפה, ועוד, במדורה קטנה קיימת אפשרות שרק ישרף החמץ על פניו מבחוץ, ומבפנים ישאר עדיין ראוי לאכילה. ועוד שצריכים ליזהר מאנטישמיות, שלא יראו השכנים הנכרים שכל אחד ואחד מהיהודים שורף את חמצו בפומבי, כאילו לא קרה שום דבר, וכאילו אין אנו משתתפים בהצער מחמת הדת שלנו, וכאילו לא איכפת לנו בצרת כל העולם כולו

ואולי העצה היא שלא להשבית כ”כ חמץ (דמעיקר הדין סגי בכזית לקיום המצוה), ועל השאר ימנו את הרב כשליח למכור עבורם, ולקיים מצות תשביתו שלא בשריפה, דמעיקר הדין קיי”ל כחכמים דר’ יהודה (במשנה ר”פ שני דפסחים) דהשבתתו בכל דבר, ולעשות כמו שעושים כשע”פ חל להיות בשבת כשזורקים את פתיתי החלה אל תוך האסלא שבבית הכסא, ושוטפים את המים, וזה דומה למפרר וזורה לרוח או מטיל לים.

It has been our custom that Chametz should be destroyed on Erev Pesach by burning it. Many communities have made controlled public Chametz burnings for the sake of fire safety. However, during these times it is not safe to gather. On the other hand there is a real danger of people making their own fi res on their property. In addition, when people make small fi res the heat is not intense enough to burn the Chametz all the way to the center and sometimes people are left with edible Chametz that they did not realize was still there. Finally, we must also be careful of the public perception that Jews are going about their business as usual and conducting their affairs in public while the rest of the world is confining themselves to their homes. It could appear as if the Jewish people are not sharing the burden and pain with the rest of humanity because of our religion.
Perhaps the best advice would be to limit the amount of left over Chametz we have in our possession on the morning of Erev Pesach. And the small amount of Chametz (no more than a k’zayis is needed) should be crushed into tiny particles, so as to not clog the plumbing, and flushed in the toilet. This would also fulfill the directive of Chazal.

Customs in Difficult Times

Click here for PDF

משך כל הדורות נהגו בכמה וכמה מדות חסידות, משום חומרא דחמץ, לדקדק לאכול רק מצות שמורה כל הפסח וכיוצ“ב, והשיטה המקובלת בשו“ע יו“ד (סי‘ רי“ד) היא כדעת בעלי התוס‘ (שהביא הר“ן לנדרים פא:) שמנהג טוב מחייב מדרבנן מטעם נדר, וכמו שיש שבועת היחיד ויש שבועת הציבור (השוה גמ‘ סוף כתובות – ג‘ שבועות השביע הקב“ה – השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו‘) כמו“כ יש מנהג היחיד ומנהג הציבור. וכל יחיד המשתייך לאיזו קהילה, מחוייב ליזהר במנהגי אותה הקהילה. ויחיד שקבל על עצמו מדת חסידות ורוצה לחזור בו מהנהגתו מכאן ולהבא צריך התרה בב“ד. אכן עיי“ש בדגול מרבבה (לסי‘ רי“ד) שאם אירע שעת הדחק חד-פעמית, ואינו רוצה לחזור בו מכל וכל מהנהגתו, זה מובן מאליו שכל זה היה כלול ב“נדרו“ מלכתחילה, דבנדרים הלוך אחר לשון בנ“א, ואחר כונת הנודר, ופשטות הנהגתו במדת החסידות היתה, דהיכא דאפשר ינהוג כן, וממילא א“צ לזה התרת נדרים, ולכשיחזרו הדברים לקדמותם להיות כשנים כתיקונם, בדעתם להמשיך במנהגם ובמדת חסידותם. ומה“ט נהגו בכל המקומות שבשנת בצורת שלא היה מספיק מצה לאכול, היו הגדולים מתקבצים יחד להתיר קטניות, דהוא ג“כ רק מטעם מנהג ומובן הדבר מאליו שבשעה“ד לא היה בדעת הקהילות מלכתחילה לנהוג באיסור, והתקבצות הרבנים היה רק בכדי לקבוע שיש באמת שעה“ד, [וראה בקו‘ מסורה חוב‘ ה‘ עמ י“ב].

ושמעתי מעשה שהיה מלפני ארבעים שנה, שבחור אחד נסע מנוא יארק ללמוד בארץ על שנה, ולא חזר למשפחתו על פסח, והוכרח לאכול אצל משפחתו שמה שלא היו נזהרים בגעבראק“ס, ומנהג משפחתו בנוא יארק היה ליזהר בזה, ויעצו לו שיעשה התרת נדרים, ולדעתי אין זה נכון. חדא, כדגול מרבבה הנ“ל, ושנית כשיחיד מקבל נדר (או מדת חסידות) על עצמו, והוא בעל-הנדר, יכול הוא לבוא לב“ד ולבקש התרה, אבל במנהג המשפחה או מנהג הקהילה (שאליה הוא משתייך), שאין היחיד הזה בעל-הנדר, איננו הבעלים לבקש התרה, ולשון הגמ‘ הוא תמיד ש“נשאלים“ על הנדר, דבעינן שבעל-הנדר יבוא לבי“ד לשאול מהם ולבקש מהם ההתרה.

וכל כיוצ“ב אין צריך התרה, שהמנהג הפשוט הוא שממתינים כמו שש שעות בין אכילת בשר לאכילת גבינה, אבל היות שהוא רק מנהג, ואינו אפילו דין דרבנן, דבריא שיש לו מיחוש בעלמא כבר אפשר להתיר, (ח“ס הו“ד בפ“ת ליו“ד סי‘ פ“ט סק“ג),וה“ה במנהג געבראק“ס, שבשעה“ד גדול מעולם לא שמענו שצריך התרה, מהני תרי טעמי הנ“ל.

Regarding the observance of Minhagim and stringencies during times when keeping these practices are difficult. Generally, if one wants to discontinue observing one’s Minhagim and stringencies it would require annulling the vow, Hataras Nedarim. However, if a person is in a situation where they would like to continue following their customs and now circumstances have made it difficult to keep the Minhag for the time being, then it is understood that under difficult circumstances the practice of the stringency should not apply. Therefore, one can suspend the practice of the custom or stringency without annulling the vow with Hataras Nedarim. When the circumstances return to the way they were before the crisis then the individual should continue practicing their customs as before. It is important for individuals and families to ask their rabbi what is a Din (a real law) and what is a Minhag, a custom.