The Customs of Aveilus on Sefirah

April 20, 2020 – Rav Schachter

Click here for the PDF.

באבלות דימי הספירה

עמש”כ בס’ בעקבי הצאן (עמ’ רס”ג) דג’ סוגי אבלות יש, דבשבעה תקנו שינהוג האבל בניוול מרובה, בשלשים – בניוול במקצת, וביב”ח – במיעוט תענוגים, וכשניהוג האבלות שבשבעה גורמת לצער או לחולי, אשר זה כבר יותר ממה שהי’ צריך להיות, אז כבר מותר לעבור על דיני שבעה, [וזהו יסוד דין איסטניס. וכן ערמ”א ליו”ד סוף סי’ שע”ד (עפ”י תשו’ מהרי”ל) שבשעת המגפה יש שאין נוהגים אז אבלות, וביאר שמה בערוה”ש, שהכונה היא – שנהוג האבלות (שלא לרחוץ ושלא לכבס בגדיו) יביא לידי חולי (עיי”ש בס’ דעת תורה)] וכן בשלשים, וכן ביב”ח. ונראה שהמנהג שלא להקשיב למוזיקה בזמן אבילות מקורו בגמ’ ערכין (יא.) תחת אשר לא עבדת וגו’, וברש”י שמה, שאין אדם שר שירה וכו’, ועי’ גמ’ גיטין (ז.). ומנהג האבילות דספירה גדרו כמו י”ב חדש דהיינו בתורת מיעוט תענוגים [עיי”ש בס’ בעקבי הצאן עמ’ רס”ד]. אבל בנד”ד שכל העולם שרוי בצער, ואצל כמה בנ”א, מה שלא יקשיבו למוזיקה יגרום להם לדכאון הנפש ולעצבות, י”ל שזה כבר יותר מהמכוון בניהוג אבלות זה, (בין להקשיב למוזיקה ובין לנגן לעצמו). וכנראה שמנהג זה היה לכתחילה רק למוזיקה שבדרך כלל מביאה לידי ריקודים, ואח”כ הרחיבו את המנהג לכלול אף שאר עניני מוזיקה [ושמעתי מאלה שלמדו הל’ אבלות אצל רבנו, ז”ל, שקלעסיק”ל מוזיק”ה איננה בכלל המנהג כל עיקר, דזה כבר ענין של אמנות (אר”ט) ולא של שמחה]. וכשמרגישים שמוכרחים להקשיב למוזיקה מחמת דכאון הנפש, מן הנכון שלא להקשיב למוזיקה שמסוג הראשון שמביא לידי ריקודים (ועי’ הליכות שלמה מועדים פי”א סי”ד). ומסתבר דבערב שבת לאחר מנחה סמוך לקבלת שבת מותר לנגן בכלי שיר ולזמר ניגונים וזמירות לכבוד שבת, וחלק ממצות כבוד [דהיינו, כל ההכנות שעושים בחול קודם כניסת השבת, לפי הגדרת הגר”א] הוא לסדר שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, כדאיתא בעירובין (מ:), ולשמוע מקצת נגינה בערב שבת (במצב הנוכחי) זה ג”כ בכלל. וכן אפילו בתוך שבעה ממש, אם אי-ההקשבה למוזיקה יגרום באמת לחולי הנפש, אפילו במקצת, זה כבר יותר מהמכוון, ואין זה בכלל האיסור.

In each of the three stages of mourning, Halacha mandates decreasing levels of stringency. During Shiva one refrains almost entirely from personal grooming and during Shloshim to a lesser extent. During the twelve months of mourning for a parent, one refrains from certain forms of pleasurable activities. Poskim explain that the respective guidelines of each period are suspended when they will cause undue pain or illness. For example, prohibitions against bathing or laundering must be suspended when a risk of contagious disease will ensue.
The custom to refrain from listening to music during the twelve months of mourning is based on the restrictions against pleasurable activities during this period. The laws of Sefira are patterned after these restrictions. The original minhag to avoid music only applied to dancing music. Later, it was extended to include even other forms of music as well.
During this time of global suffering, it would appear that for some individuals, refraining from listening or playing music may leave one in a state of sadness or emotional distress. This would appear to reach beyond the intent of this restriction. If the motivation to listen to music is not to put oneself in a cheerful mood but rather to ease the tension or pressure in one’s home, and to help bring oneself back to a normal disposition, that would be permissible. One should still avoid listening to very cheerful music. The same would even apply during Shiva, in rare instances when listening to music is necessary to avoid a depressed state of mind.