Expanded Guidelines for Taharas Hameis

April 5, 2020

Click here for PDF

טהרה למתים – עם הוספות

החכ”א כתב )בהקדמתו להנהגות החברא קדישא( שכל עניני טהרת המת לא מצינו לזה שורש בגמ’ וכו.’ ]ועי’ חו”ב בערך טהרת המת, אות ט[‘ אך כל מה שנהגו לעשות, הכל מטעם כבוד המת, וכבוד המת בודאי דין דאורייתא הוא, לפי מאי דקיי”ל כר”ע )סוטה ג(. דלה יטמא חובה, והיא היא המצוה של כבוד הבריות, שאף למתים מחוייבים בכבודם, וק”ו לחיים, שכל אדם נברא בצלם א.’ אכן מי שמת בשעת המגפה, וקיים חשש שהעוסקים בטהרתו יינגעו במחלה הממארת, פשיטא דאפילו ספק ספיקא של סכנ”פ דוחה לכהת”כ, ק”ו למנהג. וכתב בס’ גשר החיים )פרק ט(‘ שבמקרה של מחלה מדבקת ר”ל כשיש חשש סכנה בבדיקה פנימית, ודאי שאין עושין הטהרה הפנימית עכ”ד. וה”ה לכל חשש סכנה, ולכן מן הנכון שאין לחברא קדישא לעשות טהרה כעת. וכן לא יעשו החברא את ההלבשה, אלא רק יניחו התכריכים בארון ע”ג המת. ואף דשפיר  אפשר ליחידים ליזהר בכל ההרחקות ובכל השמירות בזה, לא כל ח”ק ידעו ליזהר כהוגן, ובכל כה”ג מן הנכון

ועיי’ אגר”מ )ח”א או”ח סי’ קע”ב,( שבכדי שלא לעבור על ל”ת מבואר ביו”ד )סי’ קנ”ז( שמחוייבים להוציא כל הון ביתו, ורק במקום ספק )או ס”ס של( סכנה, מותר לעבור, אבל לקיים מ”ע קיי”ל דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שלא מחוייבים להוציא הון רב, וכ”ש שלא ליכנס לחולי או לספק סכנה. וכן פסק שם באגר”מ לענין מצות שופר בר”ה. ונראה דהה”נ )ואולי ק”ו הוא( לענין הטהרה.

]ועי’ ב”י לאו”ח )סי’ תע”ב( שהביא מירושלמי, שכמה אמוראים היו מדקדקים לשתות ארבע כוסות של יין, אע”פ שידעו מראש שיהיו חולים קצת על כמה שבועות, דמצוה זו ענינה לשם פירסומי ניסא. והסביר בזה רבנו ז”ל שכל שאנו עושים לשם פירסומי ניסא, זה כאילו אנו מרמזים להקב”ה שיצא מחוץ מגדרו גם בזמננו, לעשות נסים עבורנו. ואם אנחנו נדקדק בהך מצוה כמו שאנו רגילים בכל שאר המצות, שלא לצאת מחוץ לגדרנו, שלא להוציא הון רב, היאך אנחנו רשאים לרמז לו יתב’ שהוא ילך חוץ מגדרו, לעשות עמנו נסים, ועי’ מש”כ בזה בס’ מפניני הרב עמ’ קפ”ז-קפ”ח.  )אכן עי’ משנ”ב סי’ תע”ב שעה”צ אות נ”ב, שאף בארבע כוסות אין הכונה שיהיה חולה המוטל למשכב, אלא רק חולה במקצת.[(

ובעיקר הדין של קבורה בשאר מתים )חוץ מהרוגי ב”ד( השיטה המקובלת היא שזה מ”ע דאו,’ ]עי’ לח”מ ריש פי”ב מהל’ אבל ואגר”מ ח”ג יו”ד סי’ קמ”ג,[ ואינו נכון לבטל מצוה זו אפילו בשעת המגיפה. ואינו נראה כלל )לפי מיטב ידיעותינו כעת( שיהיה מותר לשרוף את המתים, וכ”ש שאין חובה לעשות כן, דעי”ז מבטלין את המצוה דאו’ של קבורה. )כמבואר במלמד להועיל ח”ב סי’ קי”ד, ובאחיעזר ח”ג סוס”י ע”ב( ושריפת המתים בשנים האחרונות הונהגה ע”י אלו שלא האמינו בתחיית המתים )ובשאר עיקרי האמונה,( וכונתם רק היתה להידמות לשאר אומות העולם. ואף שיהיה בדבר הרבה יותר טרחא לאנשי הח”ק מאשר בשנה רגילה, בודאי מחוייבים הם להטריח את עצמם לקיים את המצוה.

ועי’ באגר”מ )ח”ג יו”ד סי’ קמ”ג( שאסור לקבור את המת באופן שכזה שמונעים את עיכול הבשר מלהתקיים. ואף שאין מנהגנו לשפוך סיד כדי למהר את עיכול הבשר )כנזכר ברמ”א,( אבל עכ”פ אסור לגרום שיתעכב העיכול. וכעת שמכסים המתים בשקים של פלסטיק מחוייבים הח”ק להסיר את השקים או לכה”פ לקרוע אותם באופן שיתקיים עיכול הבשר כרגיל. וידקדקו בכל זה בזהירות יתירה מפני המחלה המדבקת. ועי’ או”ח )סי’ תקכ”ו( שבזמן השו”ע היו מקפידים לעשות כל הקבורה על ידי ישראלים, ואפילו כריית הקבר, חוץ ממקרה של מת ביו”ט ראשון, שאז יתעסקו בו עממים – בכריית הקבר. הרי שהיה הידור שכזה בנוגע לכבוד המת. ואצלנו לא נהוג בכלל אפילו לכתחילה לדקדק בהידור זה. ונראה פשוט שגם מה שאנו מקפידים בדרך כלל בהורדת המת לבור ובמילוי הבור בעפר שיהיה בדוקא ע”י ישראלים, שכל זה רק בתורת הידור. ובודאי כשהשנים כתיקונם מן הנכון להקפיד בכל זה. אכן בשעת המגיפה הנוראה שלפנינו מן הנכון הוא שבדוקא לא ייעשו על ידי המשפחה והידידים, אלא רק ע”י הפועלים שרגילים לעשות כן ע”י מאשינ”ז – כדי למעט בסכנה. ואף דשפיר אפשר ואפשר לדקדק בזהירות יתירה בכל ההרחקות ובכל השמירות, כגון שרק בני המשפחה שגרים ביחד בבית יתעסקו בזה, לא כל משפחה ידעו ליזהר ולדקדק, לכן ע”פ פשוטו מן הנכון להנהיג בזה ל”פ וכנ”ל. דמצות קבורת המת )לכאורה( איננה מצוה שבגופו, שנאמר שא”א לקיימה על ידי אחרים, ועפ”י פשוטו נראה, שאם נסדר שכל עניני הקבורה יתקיימו ע”י הפועלים, שפיר נתקיימה המצוה, וכל המדובר כאן הוא רק לענין הידור במצות כבוד המת.

ומן הנכון למעט בכל מאי דאפשר גם את מספר ההולכים לביה”ק להשתתף בקבורה, ובכדי להראות כבוד המת שפיר אפשר להישאר בבית ולהשתתף על ידי האינטרנט בזו”ם.

וברצות ד’ כשיחזור מצב העולם לקדמותו נזכה לקיים את כל המצות וכל ההידורים על הצד היותר טוב.